המרחב הדיגיטלי, שהבטיח שיח חופשי ומגוון, הפך בחלקו הגדול לזירת קיטוב מואצת. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא פעולתם של אלגוריתמים ברשתות החברתיות. אלגוריתמים אלו, שנועדו במקור לשפר את חווית המשתמש על ידי הצגת תוכן רלוונטי, יצרו למעשה "מגירות הד" (Echo Chambers).

השיטה פשוטה: המשתמש נחשף שוב ושוב לדעות, חדשות ופרשנויות התואמות את דעותיו הקודמות ואת האינטראקציות שלו. תהליך זה מוביל לחיזוק עמדות קיימות ולדחיית עמדות מנוגדות, מכיוון שהן כלל אינן מגיעות ל"פיד" של המשתמש.

ההשלכות על השיח הציבורי בישראל חמורות:

1. דה-לגיטימציה של האחר: כשהציבור נחשף רק לגרסה אחת של המציאות, הוא מתקשה להאמין שלקבוצה היריבה יש כוונות טובות או בסיס רציונלי לטענותיה.
2. הקצנה: המסרים בתוך קבוצות ההד הופכים לקיצוניים יותר ויותר, שכן רק התוכן הבוטה ביותר מצליח "לשבור" את האלגוריתם ולייצר אינטראקציה.
3. שחיקת העובדות: האלגוריתם אינו מבחין בין אמת לשקר; הוא רק מבחין במעורבות (Engagement). תופעה זו מעצימה הפצת פייק ניוז ותיאוריות קונספירציה בתוך קהילות סגורות.

הדרך לשיפור: הצעדים לתיקון טמונה בפיתוח "אוריינות דיגיטלית" ובחינוך לגיוון מקורות מידע. הציבור חייב ללמוד לזהות מתי הוא נמצא בתוך "מדורי הד" ולחפש באופן יזום נקודות מבט שונות, במקום לסמוך על האלגוריתם שיספק לו את התמונה המלאה.